עולם אחר הוא אפשרי - לקראת מידברן 2016

סופ מעשה במחשבה תחילה - ​וזו לא קלישאה, בדיוק כמו העיקר הבריאות.. אך רק כשנופלים במחלה קשה מבינים שזה באמת העיקר! כך גם ניבים אחרים שאנו מגלגלים על הלשון, אשר בהתבוננות מעמיקה ובבחינת מבחן התוצאה, פעמים רבות אינם באים לידי ביטוי במציאות שיצרנו בפועל

לאפשר עולם אחר וטוב יותר לנו, לילדנו ונכדינו (מה לעשות אני תכף סבתא ;) נדרשת עבודה קשה, והשינוי היחידי האפשרי הוא זה זה שאנו עושים בתוכנו, בד' אמותינו, זוהי הדרך היחידה לשינו אמיתי ומהותי שיוביל לשינוי מערכתי. ז"א, אי אפשר לרצות שמשהו ישתנה אם לא נשתנה בעצמנו

ראשית חשוב להבין ולהפנים את העיניין הזה שיצירת עולם/מרחב טוב המאפשר הרמוניה וביטוי עצמי מיטבי שלנו זה תהליך, תהליך ארוך.. לעומת זאת להרוס לוקח בדיוק רגע.. תחשבו כמה זמן לוקח לעץ לגדול ולתת צל ופרות, וכמה זמן לוקח לעקור אותו או חלילה לגדוע

מבקשת להזכיר  את חוק שימור החומר, זה שמסביר שכדור הארץ הוא מערכת סגורה, ז"א שום דבר לא יכול להתקיים ולהעלם אח"כ.. כי אין ממש לאן
יש עוד משהו שחייבים להפנים, שהמכניזם הזה עובד על עקרון המחזוריות, הדפוסים והתהליכים שמניעים את החיים כאן (מחזור פחמן, חמצן, מים) את התלות הדדית שיש לכל דבר במשנו, ואת המחיר שאנו משלמים כשאנו גודעים או מפריעים למחזור כזה או אחר להתקיים באופן הטבעי שלו, אנו בעצם מפרים את האיזון של הטבע..  ואקולוגיה אגב, זה לא לשמור על הטבע/סביבה אלא לישמור על האיזון בין האדם לאדמה/כוכב ארץ

אז אחרי ששרפנו את האיש והמקדש, אחרי שפינינו את השטח שחיינו בו שבוע או יותר, אחרי שחשנו את האחדות המופלאה והקסם של הביחד, אחרי שניקנו הכל ולא השארנו עקבות וחזרנו לשגרת יומינו, עדיין ברור שהעשן עלה לאטמוספירה, שהזבל הלך למיזבלה, ושכל מה שהבאנו מהבית וזרקנו שם, לא ממש נעלם.. ובטח לא התכלה

וחוצמזה אני תוהה, כמה מאתנו מודעים לזה שכל פעולה, כל פעולה שלנו, קשורה ומשפיעה על הסביבה שלנו ויוצרת את המציאות בה אנו חיים, כמה מאתנו מבינים ומפנימים את חלקנו ותרומתינו בפועל, במעשים פרטיים ואישיים כחלק מהתמונה הגדולה

אני למשל, מודעת לזה באופן מוחלט לגמרי שברגע שאני מדליקה מזגן שיקרר בפנים, בחוץ מאחוריו, מתחמם האוויר.. ולכן אני נמנעת מזה, כי פייר כבר חושבת על הנכדים, זה מעבר לחושבת זה חשה בכל קיומי את אחריותי ותרומתי לאפקט החממה, למשל, במקרה הזה

עכשיו אם קראתם עד לפה, ועוד לא הבנתם את הפואנטה, אז מדובר על קיימות
​אז מה זה טביעת רגל אקולוגית? זה מושג מעולם הקיימות, המכמת (הופך לכמות) את הצריכה שלנו וממיר אותה בחישוב מתמטי לשטח אדמה.  ז"א כמה שטח אדמה ומשאבי טבע כלולים בהפקת ומימוש הדבר שצרכנו, בחישוב לנפש אחת
משחר האנושות כשעוד היינו מחוברים/תלויים הרבה יותר בסביבה שלנו, מאז ועד היום, המכניזם של כדור הארץ לא השתנה, והמערכת המקיימת את החיים כאן היא אותה אחת.  כיום כשאנו די מנותקים מהטבע ביום יום שלנו, כשהחשיבה הסביבתית היא לא כורח, ומחזור החיים נראה מנותק לחלוטין מהטבע, חשוב להפנים שמבחינת הבריאה דבר לא השתנה, גם אם אנחנו כן

?אז מה קורה עם העיר המדהימה 'שלנו' שניבנית ונעלמת לה בפרק זמן קצוב אחד
אם אנחנו רוצים באמת להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, עלינו להתייחס למידברן כאל הבית שלנו באמת! ז"א לבית שלנו לא היינו קונים ספה מעפנה שתגיע לפח בתוך שנה נכון? אז למה לא להביא למידברן משהו שאי אפשר להשתמש בו אח"כ? למה לא להשקיע בציוד איכותי ועמיד שישמש אותנו לאורך שנים?  למה לגרור לשם ריהוט שאח"כ אנו מתכוונים להשאיר שם?! הרי אם נפתח לרגע את הראש והלב היצירתיים שלנו נוכל לאלתר לנו אחלה סלון רק מהארגזים והמזרונים, הציליות והיריעות שהבאנו עמנו, למה צריך גם מזרון וגם ספה? אפשר להעביר בלילה את המזרון לאוהל ובבוקר להחזירו לסלון, כמו שהיינו עושים בבית ברגע שהתמלא אורחים, נכון
עגלות הציוד שעומדות ריקות יכולות להפוך ל.. אתם כבר תחשבו למה.. ארגזי הירקות ומיכלי המים שהתרוקנו כבר בהקמה, יכולים להפוך לשולחנות ועוד ועוד. מנסיוני יודעת שאין גבול ליצירתיות ולרעיונות שבורכנו בהם. אני יודעת שאין גבול לדמיון ברגע שנותנים לו דרור, או כשאין לנו ברירה..
רק לחבר את הציודים האישיים שכל אחד ואחת מאתנו מביאים בנפרד, אפשר לבנות עוד עיר
?וחוצמזה, באמת, עד כמה הספה או הרהיט שסחבנו עד לשם תורמים לחוויה שלכם במידברן

ועכשיו מבקשת שנזכר בפעמים שחשנו את החיבור הטוטאלי עם נשימת הבריאה, עם הנשמה שלנו, לא בזמן הזיה, כן?  בואו נזכר בפעמים בהן חשנו מלאים ומרוצים ולא היינו צריכים שום דבר מעבר למה שיש כרגע איפה שאני.. אז מה בדיוק היה לנו שם

אסור לנו, וזה לא לעיניין בעצם, להתעלם מערמות הזבל הבלתי מתכלה שייצרנו בסוף המידברן לפני שנה, כל אחד ואחת צריכה לקחת אחריות על חלקו/ה בערמה הזאת ולעשות מאמץ יצירתי רדיקאלי להקטין אותה. כמו למשל להביא מים מנרלים בכדים ולא במליון בקבוקים..
תכל"ס אם אנחנו בונים מחנה ויותר מחצי הדברים שהבאנו אנו לא מתכוונים לקחת בחזרה, מתכוונים לזרוק לזבל, זה בעייתי. אז נכון שזה כרוך בהתעסקות רבה הצורכת יותר זמן ואנרגיה מסתם לקנות או לזרוק.. אך תזכרו בסיפור על העץ, או בבחירות שלכם כשמדובר בחפצים שהנכם רוכשים לנוחיותכם מחוץ לבועה של המידברן

תכל"ס מדובר באזור אוטונומי ארעית, ואופיו ייקבע על פי המציאות שייצרנו אנו.. ולזה אני מתכוונת סופ מעשה במחשבה תחילה.. אז אם אנחנו רוצים להשאיר פחות זבל לאחר פירוק המידברן, עלינו לייצר פחות זבל. פשוט מאוד


 נכון שאומרים שהדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות, האמת הי שאני די בטוחה שהיא מרופדת בבקבוקים, סוללות ופחיות ריקות 

רותם שפע
מצפה רמון

..קיבלתי את ההודעה הזו במייל על משמעות המילה אחריות. לא יודעת מה המקור
:המילה 'אחריות' מתחילה ב "א" ומסתיימת ב "ת". זאת מילה במשמעות מצטברת, קרי
א - הכוונה לאני, קודם כל אני צריכה לקחת אחריות על עצמי
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכולה לקחת אחריות על אחי, הכוונה למעגל הקרוב אלי
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - הכוונה לכל אדם, ערבות הדדית
אחרי - ברגע שלקחתי אחריות על שלושת המעגלים הראשונים אני יכולה להוביל אחרי
אחריו - אמונה, יש כאלה שיגידו אלוהים, יש שיגידו הבריאה, אנרגיה קוסמית, בורא עליון, אני פנימי.. משהו שתומך בתהליך שהחלתי אני
 אם כך המשמעות לבסוף: אחריות
 מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזאת שיש חשיבות לסדר, אדם אינו יכול להיות אחראי על האחר לפני שהוא אחראי על עצמו